תוקפנות אצל ילדים

מאמר זה מבוסס על המאמר של ד"ר נעמי אפל – "ואז הגיע האגרוף".

אלימות פיזית ומילולית אצל ילדים היא תופעה מוכרת, נפוצה ותמיד הייתה חלק מעולם הילדות וההתבגרות אצל כל דור ודור. תרבויות, קהילות ומשפחות מקבלות את התופעה כ'טבעית' ובלתי נמנעת.

אצל בנים נפוץ יותר לראות אלימות פיזית כמו הצקות, גניבות, זריקת חפצים ומכות שנעות על הרצף בין כאלה שמציקות ומשפילות ובין כאלה שגורמות חבלה של ממש. אצל בנות נראה יותר עלבונות, חרם ולעג.

מעניין הוא שרוב ההורים מופתעים מאוד וחסרי אונים כשהם שומעים שהילד או הילדה שלהם התנהגו בבריונות ובאלימות בגן או בבית הספר. גם כשהם מנסים לטפל בתופעה, הם נוכחים לדעת שזה לא ממש יעיל וההתנהגות לא נפסקת. עונשים, אולטימטומים, שיחות נפש ואפילו השעיה לא נמצאו כפתרון יעיל לאורך זמן. על פי המאמר של ד"ר נעמי אפל, הדבר נובע מחוסר הבנה של הגורמים לתוקפנות אצל ילדים .

בשנים האחרונות ישראל חווה תקופות משבריות לא מעטות. הקורונה, סבבי מלחמה, חוויה של סכנה קיומית ומתח חברתי בין קהילות ואידיאולוגיות שונות. עד כמה שעולם המבוגרים נמצא בכאוס, עולמם של הילדים סוער לא פחות, ואין להם מספיק כלים יעילים להתמודדות עם השגרה שנפגעת ללא אזהרה פעם אחר פעם. 

מהיכן מגיעה התוקפנות?

ד"ר אפל כותבת שהטעות הנפוצה היא לחשוב שהכול מגיע מחוסר שליטה עצמית ואם רק נלמד את הילד לעצור ולחשוב לפני שהוא מגיב באלימות, הבעיה תיפתר.

נוסיף על כך שהורים רבים תולים את האשמה בחוסר נוכחות וסמכות של הצוותים החינוכיים (והצוותים מאשימים את ההורים, כמובן) ובאותה עת מצדיקים את התנהגות הילד כ'הגנה עצמית', זאת אומרת האלימות שלו הייתה כורח הנסיבות, ולא אחריות שלו.

כבוגרים אנחנו נאלצים ללמד את עצמנו שליטה עצמית כדי להימנע מהשלכות כבדות של התנהגות אימפולסיבית ותוקפנית. כילדים, תקיפה פיזית של ילד אחר עלולה להסתיים בהשעיה מהלימודים, אך כמבוגרים אנחנו עלולים להיעצר ולעמוד בפני משפט פלילי. נסו לחשוב על פעמים בהן כעסתם מאוד על אדם אחר שפגע בכם האם מיתנתם את התגובה שלכם כלפיו כי חששתם מפיטורין או מעצר, או שהיה משהו אחר שגרם לכם לא להגיב על פי הדחף הפנימי לפגוע בו? מה גורם לנו לא לממש פנטזיה לנקום ולפגוע באנשים אחרים?

אלימות בחברה האנושית מתקיימת בשל 3 תפיסות בסיס 

–         אידיאולוגיה המצדיקה אלימות

–         פוטנציאל לאלימות (עד כמה אדם יכול להיות אלים)

–         תנאים המאפשרים אלימות (הסתרה, אין ענישה, חוסר אמפטיה, חוסר שליטה)

אם נתרגם את זה לעולמם של הילדים בבית הספר ובשעות הפנאי, אלו הדברים שגורמים להם להיות אלימים או להיות קורבנות לאלימות בידי אחרים:

–         מותר לי 'להחזיר' או לנקום כי רק ככה אני מגן על עצמי

–         אלימות כלפי האחר נותנת לי כבוד והערכה

–         מותר לי לפגוע בילד או ילדה שיש להם כוונות רעות כלפי

–         אין השלכות כלפי אם אני פוגע במישהו אחר

–         אין השלכות למי שאני פוגע בו

–         לגלות למבוגרים על המעשים שלי זו הלשנה

–         לא צריך להיות לי אכפת ממישהו אחר, במיוחד אם הוא 'נגדי'

האמיתות האלה, או תפיסת העולם הזו, נפוצות הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב ואף אחת מהן אינה קשורה לשליטה עצמית בזמן כעס. גם אם נלמד את הילדים 'לספור עד 10' לפני שמגיבים, או להימנע מלהרים יד על ילד אחר, או ללכת לשטוף פנים כשהוא כועס. עדיין תפיסת העולם המתוארת כאן תאשר לילד לפגוע באחר מבלי לנסות לעצור את עצמו.

ד"ר אפל מציעה שני פרמטרים מרכזיים לבחינה כדי להבין מדוע ילדים מסוימים מתקשים לבחור אחרת ובוחרים בסוף באלימות כדרך לפתור בעיות חברתיות:

ערכים חברתיים  עד כמה הילד בעל אחריות חברתית ומבין את החשיבות לתקשורת בריאה גם בזמן ויכוח, עד כמה הוא מבין שאלימות היא התנהגות לא חברותית שפוגעת בקשרים החברתיים שלו עם אחרים, פוגעת בתדמית שלו ואפילו בערך העצמי שלו.

מיומנות שליטה עצמית  האם יש לילדים את  היכולת לעצור באמצע סערה נפשית ולחשוב, האם יש ברשותם כלים לוויסות הרגשות והכעס והאם הם בעלי מצפן פנימי מתקופת הילדות ואילך לגבי גבולות ההתנהגות שלהם כלפי עצמם ואחרים.

הלכה למעשה, כל אחד מאיתנו מחזיק מתקופת הילדות בערכים חברתיים שונים – מערכים נוקשים לכבוד הדדי, כבוד למרחב האישי, כבוד לגבולות הגוף ודרך התקשורת אחד של השניעל הרצף עד חוסר כבוד למוסכמות חברתיות, לחוקים וכללים של החברה ובני האדם לחלק מאיתנו לא עוברים באור אדום כעיקרון נוקשה, חלק יעברו רק בזמן חירום וחלק יעברו ללא תחושת אשמה כל עוד הם בטוחים פיזית מספיק כדי לעשות זאת.

לכל אחד מאיתנו יכולות שונות למתן את ההתנהגות שלנו בזמן סערה נפשית וכעס. היכולות האלו מבוססות על כלים שרכשנו במהלך חיינו כדי לשאת מצוקה נפשית וכן גם על ערכים ועמדות אישיים שמגדירים לנו את אופן ההתנהלות שלנו ביומיום: איך אני מרשה לעצמי להתנהג על הכביש? איך אני מתנהג באירוע משפחתי? מה אופן ההתנהלות שלי כבעל מקצוע? הערכים האלה מאותגרים בזמן כעס, ועדיין יכולים לשמור עלינו בתוך גבולות אישיים שהצבנו לעצמנו.

בעולם הטיפול באלימות אצל מבוגרים, מוכרת האמירה 'ראיתי שחור, לא הייתי בשליטה על התגובה שלי', במיוחד אצל מטופלים בתחילת התהליך שלהם. כאשר מאתגרים את התפיסה הזו ושואלים אותם מדוע לדעתם לא הגיבו באופן קיצוני ואלים יותר, אין להם תשובה. הסיבה על פי רוב היא, שהם כן היו בשליטה מסוימת, כדי למנוע מעצמם מלהתנהג באופן שלחלוטין לא תואם לדרך בה הם מרשים לעצמם להתנהג בדרך כלל.

ד"ר אפל מציינת שתוקפנות היא לא רק התפרצות רגעית, אלא היא שילוב של הבנת הילד על מהי התנהגות מקובלת בחברה לבין היכולת שלו לווסת את עצמו

זיהוי דרך ההתמודדות של הילד בזמן מריבה

המאמר מציין דרך לזהות היכן הילד שלכם (וגם אתם) נמצא בקשר הקיים בין התפיסה החברתית ליכולת וויסות פנימית.

הציר מלמעלה למטה מבטא את מידת השליטה העצמית. עד כמה מהר מגיב הילד שלכם כאשר הוא נפגע או חושב שנעשה לו עוול? עד כמה הילד יכול להכיל פגיעה או שאינו מקבל את מה שהוא רוצה?

הציר משמאל לימין מבטא את המידה בה הילד שלכם מכיר בחוקים וכללים חברתיים ועד כמה הוא צפוי להישמע להם בזמן שגרה ובזמן מריבה ומתח.

נסו להציב את הילד או הילדים שלכם על הגרף של ד"ר אפל.

לאחר מכן, נסו להציב גם את עצמכם על הגרף, פעם אחת כאשר הייתם עוד ילדים ופעם נוספת היום.

איך עוצרים את התוקפנות

דרך הפעולה מול הילד שנוהג בתוקפנות קשורה ישירות למיקום שלו על הגרף. ככל שתוכלו לזהות באופן מדויק יותר היכן הילד שלכם ממוקם, כך תוכלו להתאים את התגובה שלכם למעשיו ולדרך החינוך הנכונה איתו.

כמה דגשים כלליים לכל אחד מארבעת האפשרויות העולות מן הגרף:

1. ילדים שימנעו בדרך כלל מהתנהגות תוקפנית הם בעלי יכולת שליטה עצמית גבוהה וכבוד לערכים חברתיים.

2. ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית גבוהה, וכבוד נמוך לערכים חברתיים

3. ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית נמוכה, אך כבוד רב לערכים חברתיים

4. ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית נמוכה, וכבוד נמוך לערכים חברתיים

ילדים שימנעו מהתנהגות תוקפנית 

אלו ילדים שנוטים "ליישר קו" מול הכללים החברתיים ומצליחים לווסת את עצמם, חלקם מגיבים באופן אסרטיבי וחלקם דווקא חוששים להגיב ולעמוד על שלהם. ילדים אלה זקוקים מכם למשוב חיובי לאופן בו בחרו להגיב, הם צריכים שתעודדו אותם להמשיך ולבחור בדרך לא אלימה, שתחזקו אצלם את תחושת הערך העצמי גם אם מישהו אמר להם משהו שנועד להעליב.

יחד עם זה, לא לשכוח גם לתת תוקף לרגשות של כעס ועלבון שעלו בהם בגלל ההתנהגות מולם. הם נפגעים גם כאשר הם בוחרים להתנהל בדרך לא תוקפנית ולא תמיד יש להם את הכלים לשמור על עצמם ועל האינטרסים שלהם.

ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית גבוהה וכבוד נמוך לערכים חברתיים –

בין אם זה טבוע באופי שלהם ובין אם זה מגיע ממרדנות זמנית, מבחינתם החוקים לא נועדו עבורם. ילדים כאלה ינסו להשיג את שלהם דרך מניפולציות והסתרה, ויהיה קשה לדעת מה עובר להם בראש כי הם לא מגיבים באימפולסיביות בזמן ויכוח או עימות. גם אם הם לא מבינים ומזדהים עם הצורך בכללים, תפקיד ההורים לעזור להם להבין בעיקר את הרווח וההפסד מההתנהגות שלהם, ובמיוחד לטווח הרחוק.

ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית נמוכה אך כבוד לערכים חברתיים – 

אלו ילדים שבאמת רוצים להיות חלק מהחברה, מוערכים ואהובים, אך מאוד קשה להם להבין את הכללים ולהישמע להם. בין אם בגלל קשיי קשב וריכוז או סיבות אחרות, יש להם דחף פנימי שקשה לשלוט עליו. בזמן מתח, ויכוח, עימות, ביקורת – הם נוטים להיפגע מאוד ולהתפרץ. באופן כללי הם עלולים לחוות את העולם כמאיים ופוגעני כלפיהם.

תפקיד ההורים כאן הוא לתת תוקף לחוויית הפגיעה והעלבון שלהם קודם כל, ולהציע כלים (גם על ידי אנשי מקצוע) שיעזרו להם לנתק מגע בזמן כעס, ולהרגיע את המערכת העצבית שלהם באופן יעיל ופשוט. באופן כללי צריך להקפיד שהמשימות המוטלות עליהם מותאמות ליכולת שלהם ומאפשרות להם להרגיש הצלחה ושביעות רצון לעיתים קרובות יותר.

ילדים בעלי יכולת שליטה עצמית נמוכה וכבוד נמוך לערכים חברתיים – 

ישנן סיבות רבות מדוע ילד יגיע למצב כזה, בו הדחפים הפנימיים שלו אינם מווסתים, והוא אינו רואה בחברת המבוגרים כמקום בו הוא יוכל לתת אמון וכבוד. חשוב לזכור כי עד כמה שילד כזה עלול להיות מאתגר במיוחד עבור הסובבים אותו, החוויה האישית שלו קשה מאוד. הוא מרגיש לא מוגן, לא רצוי ואין לו שום תמריץ להתנהגות מכבדת כלפי מי שהוא בא איתו במגע, אולי אפילו הפוך – יש רווח גדול בהתנהגות פרועה ומסוכנת.

העבודה עם ילד כזה תדרוש שילוב של דמות בוגרת שרואה את הטוב שבו, את הפוטנציאל ואינה נבהלת ממנו או דוחה אותו, ובין היכולת לשים גבולות ברורים שיגנו על הילד מפני עצמו ועל מי שעלול להיפגע ממנו – מפניו.

גם כאן, ובמיוחד כאשר ההתמודדות קשה מאוד עבור ההורים, רצוי לערב גורמי חינוך וטיפול כדי לקבל עזרה.